עצירת תנועה- על פי שיטת גרינברג 

"עצירת תנועה" של שיטת גרינברג

הכל התחיל כשהיינו ילדים...

"תמחק את החיוך מהשפתיים", או "שב בשקט" הם שניים מתוך המשפטים שכל ילד שומע פעם ביום בממוצע (ואולי פעמיים אם אתה ג'ינג'י). כילדים אנחנו נולדים כדף חלק- פשוטים, סקרנים, ישירים, גמישים, ומגיל 0 אנחנו לומדים להתאים את עצמנו לסביבה. כולנו קיבלנו הוראות וחינוך לגבי: מתי לדבר, מתי לרוץ, ובעיקר מתי אסור. מתוך הנורמות הללו, פיתחנו בגילאים מבוגרים יותר את מי שאנחנו היום. אנחנו קוראים לזה "האופי שלנו", ומאז אנחנו משמרים ומשכללים אותו. לאופי הזה יש הוויה די קבועה ולרובנו הגדול היא תכתיב איך לזוז בעולם, מה "מתאים לנו" לעשות, ומה ממש לא אופייני לנו. וכך אנחנו זזים באותה צורה קבועה, ומתקבעים על אותם דפוסים והרגלים עד סוף חיינו. אלא אם נבחר לעצור את זה... 

מה היא תנועה

העולם בו אנו חיים זז כל הזמן - אוקינוסים, רוח, האדמה שזזה בתזוזות מזעריות - כל אלו מקיימים תנועה בלתי פוסקת. חיות וצמחים זזים, גדלים, וצומחים בהתמדה, וכמוהם גם בנו מתקיימת תנועה תמידית: דפיקות הלב, זרימת הדם, עיכול ועוד.

כבני אדם מודרניים, איבדנו את הקשר שלנו לתנועה שמתרחשת מסביבנו כי התחלנו לזוז מתוך איך שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לזוז, או כי נאמר לנו שכך זזים - ולא מתוך פונטציאל התנועה הטבעי שלנו, או מה שאנחנו באמת צריכים באותו רגע. אנחנו זזים לפי מה שהיה או לפי מה שאנחנו רוצים שיהיה, וכך מפספסים את התנועה שמתרחשת עכשיו. כשאנחנו חוזרים על אותן תנועות אוטומטיות מוכרות אנו למעשה זזים עם העבר עכשיו, ובכך יוצרים את העתיד - שיוצא העתק כמעט מדוייק של מה שכבר קרה.

דרך טכניקת "עצירת תנועה" אנו מתאמנים על לזוז את התנועה שמתרחשת אצלנו עכשיו, וכך לאפשר את את החופש והצמיחה.

מתי התנועה שלנו התקבעה?

כילדים, בלי עבר מפואר שמחזיק הרבה מסקנות וחוקים, זזנו כל הזמן בצורות חדשות. תנועה וסקרנות התרחשו ביחד. ככל שהתבגרנו והתקבענו על האופי שלנו שמחייב תנועות קבועות, איבדנו את הסקרנות ושמחת החיים שבאה איתה. אנחנו קוראים לזה: להתבגר.

הגוף צריך תנועות חדשות ומגוונות כמו שהוא צריך אוכל בריא ומזין. לחזור על תנועות קבועות זה כמו לאכול אוכל מקולקל, או כזה שהוא חסר ערך תזונתי לחלוטין. כך אנו מרעילים את עצמנו לאט לאט ומזדקנים, מפתחים סימפטומים שונים ומוגבלויות שמצמצמים את חיינו - זה מעגל הרסני.

אנחנו חיים בעולם שמתוכנן "לנוחיותינו" בצורה סימטרית, מרובעת, ישרה ושטוחה, שנבנה כדי לחסוך לנו את הצורך להתאמץ - שכלית או פיזית. הדרך הסלולה והידועה מראש מנוונת את יכולות התנועה שלנו, ועם השנים, כמו שקורה לכל שריר שלא נמצא בשימוש - היא נחלשת, ועמה הביטחון שאנחנו מסוגלים להסתגל לסיטואציות חדשות או לא צפויות.

הרבה ממה שמניע היום את איך שאנחנו זזים זה להיראות טוב. להיראות טוב זה לכפות על עצמינו תנועה מהמיינד, לביים את עצמנו בהתאם למה שנראה לנו מתאים לאותו הרגע. לדוגמה: להכניס את הבטן כי רזה זה יפה, לעמוד זקוף בשביל להראות בטוח, להיראות לא מעוניין ולהיות "קשה להשגה" כדי להיות נחשק, ועוד רבים וטובים... תנועה מהמיינד היא תנועה שאין לה קשר למי שאני עכשיו, היא נעשית באמצעות התבוננות על עצמנו מבחוץ, ויוצרת קיבעון עמוק יותר של הידוע והמוכר. כל אלו מעבים את המסך ביננו לבין מה שבאמת קורה.

עצירה של תנועה. מה זה נותן? 

שכחנו לעצור. אנחנו נסחפים ומתגלגלים עם החיים, ומסתכלים אחורה בפליאה על הזמן שעבר. גם אם אנחנו כן עוצרים ושמים לב למציאות כמו שהיא עכשיו זה בדר"כ קורה מנסיבות חיצוניות שעוצרות אותנו, משהו שמכריח אותנו לעצור (תאונה, מחלה, פיטורין).

עצירה של תנועה מייצרת רגע של תשומת לב, של בחירה להפסיק המשכיות אוטומטית לתנועה המוכרת שחוזרת על עצמה וכך ניתן בכל פעם לזוז ממקום אחר וחדש. להיות חדש.

בכל פעם שמתחילים תנועה ועוצרים, התנועה הבאה שתקרה תהיה עם יותר אנרגיה ותשומת לב לגוף.

איך היו נראים החיים שלנו אם היינו עוצרים מתוך בחירה? האם היינו עדיין באותו מקום עבודה, אותו תפקיד? האם היינו עדיין באותו מקצוע?

העצירה מלמדת אותנו על האופציה שאפשר להפסיק ולבחור מחדש, עצירה היא להפסיק משהו שאני לא רוצה שימשיך. היא רגע שבו אני בוחר להיות עם תשומת לב.

הרעיון מאחורי "עצירת תנועה"

דרך "עצירת תנועה" אנחנו מאמנים את הגוף בקונספט של לעצור משהו בחיים שלנו, שהאפשרות לא להמשיך להיות משהו, תהיה תמיד קיימת.

ללמוד לעצור את התנועות הקבועות, מחזיר לגוף שלנו את היכולת החבוייה בו לזוז בגמישות ובצורה חדשה ושונה בכל פעם. התנועתיות והחופש שהיא מייצרת מחזירים את הסקרנות, תשומת הלב וההנאה מהדברים הקטנים בחיים.

עצירת תנועה מאפשרת לנו לזוז בעולם בתנועה בטוחה, שמשמעותה: לדעת לאן אני הולך בלי לדעת בהכרח מה יקרה בדרך ועם זאת, לסמוך על עצמי שאהיה מסוגל לזוז ולהשתנות לפי מה שיקרה.

בטכניקת "עצירת תנועה" לומדים לזוז בלי לראות את עצמינו עד שהקול שמדבר בראש ונותן הוראות בלתי פוסקות - מאבד מחשיבותו. לומדים לזוז מתוך נאמנות למי שאני היום והרגע ולומדים להפסיק את הדימוי שעוצר אותנו מלהביא את האיכויות שלנו לידי ביטוי.

שיעורי "עצירת תנועה" של שיטת גרינברג

חוג "עצירת תנועה" של שיטת גרינברג מורכב ממפגשים שבועיים בני שעה וחצי המתמקדים בחלקים שונים של הגוף. כל מפגש הוא בעל תוכן שונה וייחודי, הפותח אופציות חדשות שנשתמש בהם לשיעור שאחרי.

השיעורים בנויים מהנחיות שונות ומגוונות, המביאות אותנו לפרוץ גבולות תנועה מוכרים. בשיעורים מוצאים גיוון, גמישות ויכולות תנועה חדשות. כל אלו מרעננים ומעוררים את הגוף, ומדגישים את האיכויות שיש בכל אחד מאיתנו.

מעבר לשינויים הפיזיים, כשבכל שבוע אנו פורצים את גבולות התנועה המוכרים, מתחילים להיווצר סדקים ב"אופי" שלנו. עם הזמן, סדקים אלו מביאים לשינוי שמחלחל לאספקטים נוספים בחיינו, שנחווה באופנים שונים כגון: תחושה של יותר חופש בסביבת אנשים, בטחון עצמי, בהירות בנוגע לרצון שלנו, והרגשה כללית של well being.

חוג "עצירת תנועה" של שיטת גרינברג מתאים לכולם. אפשר להתנסות במסגרת של שיעורי נסיון המתקיימים ללא תשלום. 

ניתן לצפות בדוגמא משיעור בלינק הבא- לחץ כאן